"לא במקרה מזכיר הבסיס של הפיצה האיטלקית המסורתית בצק של פיתה ערבית (הידועה בישראל בשם "פיתה עיראקית"). את בסיס הפיתה הביאו כפי הנראה הערבים לאיטליה כאשר כבשו חלקים מדרום איטליה בראשית המאה ה-10.
האיטלקים שיכללו את הרעיון של הפיתה כאשר הניחו מעליה מגוון של תוספות שונות שמקורן במטבח האיטלקי, כולל גבינות קשות.[דרוש מקור]
רוטב העגבניות הפך לחלק מהפיצה רק בשלב מאוחר יחסית. העגבנייה הגיעה לאירופה בראשית המאה ה-16, כאשר האירופאים הגיעו לפרו שבדרום אמריקה. בתחילה חשבו האירופאים שהעגבנייה רעילה לבני אדם, אבל במהרה הפכה למוצר מזון בשימוש בקרב דלי האמצעים, וכנראה היו עניים מאזור נאפוליהראשונים שהוסיפו את העגבניות לבצק הפיצה. רוטב העגבניות הפך להצלחה, ובמהרה המאכל התפשט ברחבי אזור נאפולי.
במאה ה-18, הפיצה נחלה הצלחה כה רבה עד כי מלכת נאפולי, מריה קרולינה, בעצמה ביקשה שיבנה תנור לבנים במטבחה כדי שהטבח שלה יוכל להכין פיצות עבורה ועבור אורחיה. באותם ימים, הפיצה הייתה מאכל עניים, וקרולינה הכריחה את האצילים לאכול פיצות. בשנת 1889, מרגריטה די סבויה, מלכת איטליה, אשתו של אומברטו הראשון (וגם בת דודתו), הזמינה בעת שהותה באזור נאפולי את אופה הפיצות הפופולרי ביותר בזמנו, רפאל אספוזיטו, כדי שיכין עבורה את מיטב הפיצות שלו. אחת מבין הפיצות שהכין, פיצה על בסיס גבינת מוצרלה, ריחן ועגבניות, מצאה חן בעיניה במיוחד וכך קיבלה את השם "פיצה מרגריטה". שלושת המרכיבים העיקריים שלה, הגבינה הלבנה, הריחן הירוק ורוטב העגבניות האדום, באו לסמל את צבעי הדגל האיטלקי החדש."
הרבה מאכלים התחילו כמאכלי עניים (למשל קרוטונים) עד שכמה עשירים אימצו לעצמם את הפטנט ולפעמים שינו אותו קצת וכיום מסעדות יוקרה ברחבי העולם מגישות אוכל שמתקשר לשפע ועושר שמקורו בעוני ודלות.
משהו דומה עשיתי עם חווית המקלחת שלי, פעם אחת כשנכנסתי לבית כשאני מלוכלך מהעבודה (בגד"ש-גידולי שדה) גיליתי שיש (או יותר נכון אין.) הפסקת חשמל אבל הדוד היה דלוק די זמן כדי שיהיו מים חמים אז נכנסתי להתקלח בחושך, ואז... אאוריקה! ("מצאתי" ביוונית) כמה פשוט ככה גאוני.
למה אנחנו צריכות בכלל אור בזמן המקלחת\אמבטיה, אור שמפריע למחשבות מסיח ומעייף (את העיניים ולא רק, אלא מקיים את הגוף בעוררות פיזיולוגית).
מקלחת או אמבטיה מתקשר אצלי לא רק לניקיון אלא יותר להירגעות ואור מתקשר אצלי לאקטיביות, ואצלי אישית הירגעות ואקטיביות לא מתחברות באותו זמן (אבל אין על הירגעות אחרי אקטיביות...)
ומאוחר יותר בחיי הופריתי ע"י הרעיון של להתרחץ במים קרים או פושרים וניסיתי זאת לתקופה ואני עדיין עושה זאת מידיי פעם
למה?
פשוט. כי אני חושב שזה טבעי, ואני סומך על הטבע שהיא יודעת מה היא עושה (עד עכשיו היא לא הכזיבה אותי)
אבל כשקצת גיליתי וחקרתי בנוסף לאמונה גיליתי שישנם דעות (ברור ש"דעות" זה בלשון זכר "דעה" זה דבר כל-כך גברי.) שזה טוב לעור ולזרימת הדם,
גיליתי איזכור לכך בספר "החיים כתנועה" של מאיר שניידר ששמה הוא ממליץ למישהי להתקלח כשהיא מעבירה את טמפרטורת המיים לחם ואחר כך לקר לסירוגין על מנת להגביר את זרימת הדם.
ויש פה -
http://sites.google.com/site/tivonaut/articles/raw-winter-boutenko
הסבר על למה אכילת מזון נא גורם לגוף להתמודד יותר טוב עם קור.
ואני אישית מכיר בחורה ובחור שמוזנות מאוכל נא ומעידות על עצמן שהמעבר לתזונה של אוכל נא גרם להן להתמודד יותר טוב עם הקור.
ודרך אגב בטבע אין רק מים קרים (דווקא מתאים ל"מים" להיות בלשון נקבה.) אלא פשוט מהלך ההיסטוריה השל האנושות עבר ממעיינות חמים אוהבים וחופשיים למישהי שהחליטה שהשטח והמעיין שזה שלה ואחרי תקופה היא מכרה אותו למישהי ואחר כך השטח והמעיין היו "של" הקונה,והיא הייתה בתודעה של השטח הזה שלי כי קניתי אותו, שילמתי תמורתו.
וכך בגלל מספרם הפחות של המעיינות החמים הם הפכו ליותר מבוקשים ופחות נגישים.
אך נראה לי שהם לא כל כך נדירים אלא פשוט פחות זמינים עקב המרדף אנושי אחרי הכסף.
שמעתי משני חברים שונים על מעיין חם בישראל שאפשר להיכנס אליו בלי לתת כסף בכניסה (או ללכת מכות עם השומרים...) שהוא קרוב לאחד הגבולות, אני לא כל כך זוכר איזה גבול אבל נראה לי שלגבול עם ירדן, אבל זה שטח צבאי ואחד מהם סיפר לי שאחרי כמה זמן באו אליהם למעיין אנשים שהחליטו שהם חיילים (חייל זה מקצוע זה לא איש. כמו כן,נהג,שומרת,מתקין,ומתקן...)להוציא אותם משם.
